מצודת דוד על ישעיהו ל״א

1 הוי. אמר הנביא יש להתאונן על הושע ועשרת השבטים:

2 היורדים למצרים. לבקש עזרה מול סנחריב:

3 ועל סוסים ישענו. בטחונם היה על הסוסים הקלים הבאים ממצרים:

4 על רכב כי רב. על המרכבות אשר רבו ועל מרבית הפרשים רוכבי הסוסים ולא שעו. לא פנו לבטוח על ה׳:

5 וגם הוא חכם. אם הם נתחכמו לבטל הרעה המיועדת ע״י עזרת מצרים הנה גם הוא חכם להפר עצתם ויביא את הרעה ולא יסיר דבריו אשר גזר עליהם על ידי הנביאים:

6 וקם על בית מרעים. האל יקום על ישראל שהם בית מרעים ויביא עליהם הרעה וגם יקים על אנשי עזרתם הם מצרים פועלי האון:

7 ומצרים. ר״ל מהו הבטחון הזה הלא מצרים אדם ולא אל:

8 וה׳ יטה ידו. להכות בהם:

9 וכשל עוזר. אלו מצרים שרצו לעזור לישראל כי גם הם יפלו ביד אשור:

10 ונפל עזור. אלו ישראל שחשבו להיות נעזרים במצרים:

11 ויחדו. העזר והעזור יכלו מן העולם:

12 כי כה אמר ה׳ וכו׳. ר״ל אז ידעו שהכל בהשגחה כי ירושלים שבטחה בי לא תפול ביד אשור וכאשר מסיים והולך והם יפלו בידו:

13 כאשר יהגה. כמו האריה ההומה כשעומד על טרפו אשר אם יתאספו עליו אסיפת רועים הנה לא יפחד מקולם ולא יכנע מהמונם הרב לעזוב טרפו כן ירד ה׳ להגן על הר ציון ולהחנות צבאו שמה ולא יחוש להמון העמים ואמר בלשון הנהוג בבני אדם:

14 כצפרים עפות. כצפרים הממהרות לעוף כן ימהר ה׳ להגן על ירושלים:

15 גנון והציל. יגן עליהם ויצילם:

16 פסוח והמליט. בבוא המלאך להכות במחנה אשור ידלג ממעל ירושלים ויהיו הם נמלטים מן המכה:

17 שובו וכו׳. אתם בני ישראל שובו למי שהעמקתם מחשבות היאך לסור ממנו ר״ל שובו לה׳ אשר סרתם ממנו:

18 כי ביום ההוא. חוזר למעלה לומר שובו עד לא נעשה הנס כי אחר הנס ימאס כל איש אלילי כספו אשר עשו לכם ידיכם לעבדם ולחטוא בהם ובהיות כן לא תהיה התשובה חשובה כ״כ לכן מהרו בתשובה עד לא יבא הנס:

19 ונפל אשור. ר״ל אחר התשובה יבוא הנס אשר יפול אשור בחרב לא של איש כי אם בחרב המלאך:

20 וחרב וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

21 ונס לו. כשיראה מלך אשור את המגפה ינוס לו כמפני חרב:

22 ובחוריו למס יהיו. הנשארים מחילו ימס לבבם מפחד:

23 וסלעו. חזקו יעבור ממנו וילך לו מרוב הפחד:

24 וחתו מנס שריו. שריו יפחדו כאשר יתפחדו אנשים מנושא הנס הנראה למרחוק וראשון לכל אנשי הצבא:

25 אשר אור לו בציון. אשר הכין שם שלהבת ותנור אש לשרוף בהם מחנה אשור והוא דרך משל: